ג. אנחנו פה!

את המתיחות שבציפייה . התקהלו הםארטיזאבים של אוטריאד " הנוקם " ברחבת הבסיס סביב הפאטי & ון הישן . קול צרור בקע מתקליט שחוק ' ופזמון ישו מימים עברו הידהר בינות לעצים . במחנה היו מצויים שניים שלושה תקליטים של שירים סנטי מנטאליים על אהבה בכזבת ועל אושר שנגוז . עתה הם השרו חסימות ותקווה . זוגות אחדים יוצאים במחול . מישהו מנגן במפותית פה . השליחים מתמהמהים משום מה . השמחה שפרצה באופו ספונטאני דועכת קמעה . רוזבת הבסיס מתרוקנת ואחרוני הרוקדים פונים לעבר הסוכרת - שקטים ועייפים מארד , הא 1 שים עוליט על משכביהם - מבלי לפשוט את בגדיהם . אורו הקלוש של הפתיל הדולק מאיר את קירות הסוכה הרעועה - מרצד על פניהם הלאות רהמצומקות של האנשים , ריח כבד של זיעה וקול נחירות ממלאים את חלל הסוכה . מי שלא יכרל להירדם שרכב בעיניים פקוחות לרווחה ועוקב אחר היבהרב הלהבה של הפתיל . מישהו מקיז ושואל בקול צרוד : . האם חזיו כבר השליחים ? " באיו תשובה הוא נרדם שוב . מפינת מרוחקת מתגלגל ומגיע צחוק מתר ומשרנה . מישהו צועק : . שתוק שס - תן לישון \ " אולם הצחוק גובר והופך לצעקה - לזעקה מחרידה : "לא אתו לכם לישון \ שמעו הקשיבי ...  To the book