|
|
הגומר בדעתו מעשה שאינו תלוי בדבר שאפשר שיבוא ואפשר שלא יבוא , או אפשר שהיה ואפשר שלא היה , אלא הוא תולה את קיום המעשה בדבר שבוודאי יבוא ויתקיים , כגון הרי גיטך מחר , או לכשתצא חמה מנרתיקה ( גיטין עו סוף ע״ב ) , או בעוד שלושים יום , אין זה תנאי אלא מעשה שיתקיים לאחר זמן . מעשה כזה אין צריכים להתנות בתנאי כפול ובשאר דקדוקי התנאים של בני גד ובני ראובן שהתנו עם משה על נחלתם בעבר הירדן , לפי שגמירת דעת למעשה שיתקיים לאחר זמן ברורה בלשון בני אדם גם בלי לומר אותה לפי דקדוקי התנאים , וכוונתם של המתנים אינה יכולה להתפרש לשתי פנים . אבל כדין התנאים גם דין המעשה שיתקיים לאחר זמן , שיכול הגומר בדעתו לעשות כן בשלוש דרכים . הדרך האחת , יכול הוא לגמור בדעתו עכשיו שלאחר זמן יגמור בדעתו לקיים את המעשה , ועד שיגמור בדעתו לקיים יכול לחזור בו , ואם מת או נטרפה דעתו קודם שבא הזמן המעשה בטל . הדרך השנייה , הוא גומר בדעתו עכשיו שהמעשה יתקיים לאחר זמן , בשעה שהוא רוצה שיתקיים , ולפיכך אם מת או נטרפה דעתו קודם הזמן , המעשה יתקיים שהרי גמר אותו בדעתו עכשיו . ומטעם זה שוב אינו יכול לחזור בו בין גמירת הדעת לקיום ...
To the book |
|
|