ג. האונס

כדין גמירת דעת לקידושין בטעות אף דין גמירת הדעת לקידושין באונס ובכפייה . כפו את האשה לקידושין שלא לרצונה , אינה מקודשת , לפי שלא גמרה בדעתה להתקדש במעשה קניין זה . אבל אם קידש אותה האיש בעל כורחה , באונס , והיא הסכימה בלב שלם וגמרה בדעתה להתקדש כדי להיפטר מן האונס , ומשום שלא מצאה דרך אחרת להיפטר ממנו , או גמרה בדעתה מטעם אחר , הריהי מקודשת . ואומדים את גמירת דעתה של אשה זו לפי דעתן של רוב הנשים . אם במצב הדברים של אונס וכפייה זו רוב הנשים גומרות דעתן לקידושין מחמת האונס , אשה זו מקודשת . ואם רוב הנשים אינן גומרות בדעתן להתקדש ובעל כורחן הן אנוסות לומר שהן מסכימות להתקדש במצב הדברים של אונס זה , אשה זאת אינה מקודשת . אין דיני גמירת הדעת באונס לקידושין אלא כדיני כל גמירת דעת , כגון במקח וממכר או בגט , כמו שיתבאר למטה בפרק השביעי לעניין הגט . ״אמר אמימר : תליוה ( כפו אותה ) וקדיש , קדושיו קדושין . מר בר רב אשי אמר : באשה ודאי קדושין לא הוו , הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה״ ( בבא בתרא מח ע " ב ) . הכול מודים , שעל פי אומדן דעת רוב הנשים , האשה שנתק...  To the book