םרסיה היתה רק אחת מתיך קומץ צעירים שמצאו עצמם עומרים בהנהגתו של העם בשעתו הקשה ביותר . הם לא ביקשו את התפקיד הזה ולא חשו עצמם עושים היסטוריה . הם פעלו בתעוזה ובהקרבה על פי צו ליבם , נשמעים לרגש החובה והאחריות' ההיענות לקריאת תנועתם העמידה אותם בשורה הראשונה של הנושאים במשא האחריות הכבדה והבלתי אפשרית במאבק על חייה וכבודה של האומה באברנה . המחרייכות התנועתית והלאומית הגיעה למימוש הלכה למעשה ובמחיר שאיו לו תמורה - במחיר החיים עצמם . כותב ישראל גוטמן : " יש כאז גילוי של זהות מוחלטת בין האישי , החברתי והלאומי - מיפבש בין העשייה היומיומית של האדם ובין הנתיב ההיסטורי הלאומי " . ' תנועות הנוער הגיעו למנהיגות לא כהינף יר אחד ולא במיפנה חד , אלא בתהליד כאוב שראשיתו היתה בשמירה על החיים וקידושם והמשכו בהתפכחות מרה מאשליות וקריאה נכוחה של המציאות . חברי ההנהגות התנועתיות , יותר משהיו מנהיגים כאריזמטייס , היו מדריכים בוגרים , מנחים ושותפיםילררך , מלכדים ומכינים לבאות . כזו היתה גם טוסיה . רגש האחריות וחובת הדאגה לחברים בחומר וברוח , העמידו אותה ואת חבריה במוקד ההנהגה . הס העזו ליטול אחריות ולהורות...
To the book