מפי חבריה של טוסיה

נרגעים ללב הם דברי הזכררן של חבריה של טוסיה בארץ שלהם כתבה , בהם בטחה ועליהם זעמה כאשר השה שנעזבה , שניכגרה בשעתה הקשה , כתבה חברתה מנוער : הזוכר את טוסיה , זוכר קורם כל את צחוקה - עליז , קורן מתרונן . צחוק של ארם האוהב את החיים . היתה עקשנית ובעלת אמביציה , עם זאת נחבאת אל הבלים ורבשנית . אמיצה ועם זה יראה כלבים וחושך איר עשתה דרכה במשך שלוש שנים ומעלה כשעל כל צעד ושעל אורבים לה כלבי טרף פאשיסט " ס . איש לא ליווה אותד בנדודיה העריריים בלילות חושד ' קול של יריד לא הפיג את מורא האפלה המעיקה על לילות סתיו ארוכים . ובדרר ארבו כלבים גדולים - חיות אדם . * " וחבר אחר : ה : ה העתון - תמונתך , המסגרת השחורה ושמך למטה . והתמונה רצינית מדי , מבוגרת . אלה השמורות איתי , אחרות הן , אחרות לגמרי , ואולי אין עור מקום לאחת מהן , עם זו הרעמה הזהובה הפזורה , עם זה החיוך המאית וכאן םיפרר עליך גדולות , היית לאם - לאס של תנועה גדולה שכולה . והן אני זוכר אותך מתחרה כזריקת אבנים כנהר , או אוספת ערמונים מבהיקים בסתיו כבךהעיר . ואולי יתבדה הדבר ? אולי תסתנני בער סירקי המצוקה - הן בת מזל את ! אולי יתברר כי אר ט...  To the book