|
|
" אתם שם השאננים " , שפער תהום שלא ניתנה לגישות ידיד יקר שלי ! אל יבהילך הפאתרס שבפתיחה . כלול בר כל שבוודאי לא אוכל לבטא במכתב עצמו . פעמים איךספור התחלתי לכתוב אליך אך תמיר כאה ההרגשה של חוסר התכלית שבכתיבה זר ומנעה ממני מעשה מגוחך . מבין אתה , תמיד מלווה אותי ההכרה כי היאחזות בשרירי העבר והרצאתם האביסה לאור היום אינ ; אלא הונאה עצמית והתייסררה , רלשם מה ? הרי אתם מחקתם ארתגר מזבררנכם \ והאם גם אנחנו ? הלוא תורה כי אין לשאוכ כוחות ממעיין מורעל . אני עוצרת בנפשי שלא לתת מוצא למרירות שנצטברה עליר רעל ידידיך . על ששכחתם אותי שיבחה שלמה כזאת . יש בי תרעומת עליך שלא עזרת לי ולו גם במילים מיספר . אך אץ ברצוני היום לבוא חשבון איתן - רק ההכרה והוודאות שלעולם ל » נתראה עור היטו אותי לכתיבה * מחלתו של ישראל ושלי - ראתה יודע , כמה ומך אנו נאבקים בה - נתגלתה עתה סופית כהשובת מר &« . כך גזרו הרופאים . צריך איפוא להסכין לאט עם המחשבה הזאת . ואולי איום דווקא הדבר שאץ עור רי זמן להסתגל אליה . ודאי היית רוצה לרעת מה שלום בבי המשפחה האחרים . ובכן פרערת ' םקי ושחיטה גרים יחד עימי רעם ישראל . לא היתד ...
To the book |
|
|