המאבק ברעב - בחומר וברוח

טוסיה לא התגוררה כגיטו וארשה כחודשי סגירתו הראשונים , אך ייתכן שהגיעה לעיר באחת מבסיעותיה , כפי שהעיר אביה גוסטב אלטמן במכתבו לרניה כידרמן מ 17 בדצמבר ' 1940 נאמר שם כי '' טושינקה בבית " וזיהי בעצם העדות היחידה . פגישתה האמיתית עם חיי הגיטו החלה עם שובה לווארשה , במארס . 1941 היה זה חורף קשה . כחודשים ינואר - מארס גורשו אל גיטו וארשה כ 60 , 000 יהודים מהעיירות הסמוכות שהגכיח עוד יותר את הצפיפות ער מחנק שכבר היתה לפבי כן . בעירת אםסקת המזרך החריפו והיודנראט היה ארבר עצות בחלוקת המיצרכים שסיפקו על ידי הגרמנים . ריכוזי המגורים של הבאים זה מקרוב , שהיו בדרך כלל חםרי כל , הפכו עד מהרה למוקדים של רעב , מחלות מידבקות ותמותה גוברת והולכת כקצב רצחני . " הרעב הכריח אנשים למכור כל רבר אפשרי : כלים , תכשיטים , ספרים , כלי מיטה , פרוות , מעילים , ולמעשה כל חפץ סחיר , כדי להשיג מזין שהוכרח לגיטו בדרכים מגוונות וביעילות רכה . דומה שעורללהחיים האמיתי לא עבר דרך מוסדות היודנראט אלא דרך מרכזי ההברחה שפעלו כתוך הגיטו כשיתוף פעולה יהודי פולני גרמני . ™ המבריחים , אנשי משטרת הגיטו היהודית וחוגים ביודנראט...  To the book