|
|
מיד עם שובנו ארצה התגלו בעיות קשות . בגישה של האמריקנים כלפי המשא - ומתן החלו להתגלות אי - התאמות , אם להתבטא בעדינות , לגבי דברים שסוכמו ונחתמו . חמורה אולי אף יותר מהמחלוקת לגבי הטענה שבגין התחייב להקפיא את ההתנחלויות היתה נסיעתו לירדן של מי שהיה אז עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח - התיכון , הרולד סונדרס . הוא נפגש עם המלך חוסיין , שהיה אמור לקחת חלק פעיל במשא - ומתן האוטונומיה , אך ש ִ כנע אותו שלא לתמוך בהסכם שהתקבל . סונדרס אמר לו משהו ברוח , " אל תקפוץ למים מהר מדי , זו רק התחלת הדרך , ואל תחייב את עצמך . " אינני יודע אם פעל על דעתו של הנשיא קרטר , אך ברור שהדבר פגע קשות בסיכויים להכנסת הירדנים למשא - ומתן . המחלוקות בין ישראל ומצרים על הפרשנות להסכמי קמפ - דיוויד העמיקו והלכו , ובתחילת 1979 היה חשש לפיצוץ שיסתיים בכך שלא ייחתם חוזה השלום המיוחל . כדי למנוע תרחיש זה בא הנשיא קרטר במארס 1979 לביקור בישראל ובמצרים . במהלך הביקור הוא הצליח לשכנע את הנשיא סאדאת לוותר על חלק מדרישותיו , לדוגמה הצמדה ( Linkage ) בין כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות לבין הבחירות למוסדות האוטונומ...
To the book |
|
|