|
|
風の秋 は声く泣が我 け動も塚 צוקה מו אוגוקה / ו ' גה נקו קואה ו ' ה / אקי נו קזה זוע גם אתה תל ! קולי המתיפח , רוח של סתיו . צוקה - תל , הכוונה בשיר לתל של קבר . מו - גם . אוגוקה - זוע , זוז . זו צורת הציווי של הפועל אוגוקו , לכן סימן קריאה אחרי השורה הראשונה . ו 'גה - שלי . נקו - מתייפח , בוכה ( פועל ) . קואה - קול . " נקו קואה " ( נקיגואה ביפנית עכשווית ) - בכי , התייפחות ( שם עצם ) . ו ' ה - באשר ל - . אקי - סתיו . נו - של . קזה - רוח . רוח של סתיו , תופעה שמימית . בשו חיבר את השיר בחודש השביעי , שנת . 1689 במסעו לצפון יפן הגיע בשו לכפר קנזו ' ה . בן הכפר , סוחר התה ומשורר היקי , קוסוגי אסשו ( , ( 1688 - 1653 רצה מאוד לארח את בשו בביתו . אך בחורף , לפני שבשו הגיע , חלה איסשו ומת והוא בן שלושים וחמש . אחיו הבכור ערך אסיפת משוררים לזיכרו , ובשו שמעולם לא פגש את איסשו חיבר אז את השיר ונתנו כמנחת ניחומים לאח . השיר הוא קינה על מותו של המשורר הצעיר בטרם עת . בשו כאילו מטלטל את תל הקבר בצערו . הקול המתייפח של בשו מתערבב עם קול הרוח . השורה האחרונה של השיר מבטאת אבל של היקום כולו . היגון של בשו מגולם ב...
To the book |
|
|