|
|
מטרתו הברורה של אשכול בסגנון ההתייעצות שאימץ - שתאם את אופיו ואת תפיסת הביטחון הלאומי שלו - היתה להימנע מקבלת החלטות פזיזות ולהבטיח בדיקה של כל האפשרויות . זו כמובן מטרה נאצלת , ובמידה רבה תואמת לחלוטין את הדרך המומלצת לקבלת החלטות . מתינות מחושבת זו היא אחת הסיבות לנוסטלגיה שמורגשת גם כיום לאשכול בחוגים נרחבים בישראל . אך אף על - פי שהיו לאשכול הכוונות הטובות ביותר , ניסיונותיו להרחיב א ת מעגל המשתתפים בתהליך קבלת ההחלטות בתחום הביטחון הלאומי בימים המתוחים של מאי , 1967 הביאו דווקא לתוצאה הפוכה . סגנון ההתייעצות שלו יצר רושם של חוסר החלטיות , וגרוע מכך - של חוסר ביטחון ביכולתו של צה " ל להכריע את אויביו . היה גרעין של אמת בביקורת הציבורית שהושמעה כלפי אשכול באותה תקופה . ייתכן כי ההקשר המיידי של הביקורת היה טמון בראייתו של אשכול כאנטי - גיבור , וכביטוי להנהגה מתלבטת ונמוכת קומה , אך בראייה ממרחק השנים נדמה שהביקורת היתה מבוססת על אדנים עמוקים יותר : גם אם בדרך קבלת ההחלטות של אשכול היו יסודות נכונים , הרי שהיא היתה אינטואיטיבית בעיקרה . לא נלוותה אליה בניית מוסדות קבועים לקבלת החלטות ...
To the book |
|
|