ידה של תנופת הצמיחה הקפיטליסטית כמעט לא נגעה עדיין בקפניק - אחד הפרוורים העניים יותר של מזרח ברלין לשעבר . לפני מאות שנים היה קפניק , השוכן על גדות אגמים מוריקים , מושב קיץ ותענוגות אלגנטי לנסיכי פרוסיה . היום , כל תושב חמישי בו מובטל . עליבות החיים מורגשת מיד כאשר עוזבים את קרבת טירת הנסיכים המקומית , ששופצה בשנים האחרונות ברוב הדר ונפתחה מחדש לציבור הרחב כמוזיאון , או את סביבתה המיידית של תחנת הרכבת המרכזית של הפרוור . צעירים מסוממים יושבים בפתחי בתים ובוהים במתרחש סביבם . זוגות , שלבושם העלוב מסגיר את עוניים , מסתובבים חסרי מעש ברחובות . כמה מהגרים אסיאתים , קרוב לוודאי לא חוקיים , מוכרים חבילות של סיגריות מוברחות , שאותן הם נושאים ממקום למקום בשקיות ניילון . קירות מבנים ישנים , מטים לנפול , משוועים למעט סיד וצבע . ברחוב זלנבינדר , החוצה את הרחוב הראשי שמוליך לתחנת הרכבת , שוררת בשעות אחר הצהריים שלווה מוחלטת . מכוניות בודדות מעזות להפר את השקט . החשמלית מגיעה בתדירות נמוכה . כמה קונים בוחנים אביזרים מאובקים בחנות העתיקות " סבתא מציאות " . אפשר למצוא שם מזכרות מהרייך השלישי וסמלים ק...
To the book