|
|
האישה בעלת הקומה הנמוכה והשיער הלבן השופע פתחה בפני בזהירות רבה את דלת הכניסה לדירתה בעיר דרזדן . " קלמפרר " , קבע שלט את זהות בעלת הדירה . לא מפני גנבים היא חששה . אלא מפני ניאו - נאצים . לאחר שווידאה את זהותי כעיתונאי הישראלי שנשלח לראיין אותה והזמינה אותי להתיישב על כיסא עץ קשה , מיהרה הדוויג קלמפרר להודות בפני בגאווה רבה ובחיוך רחב שחלק ניכר מחייה הוקדש להנצחת פועלו של בעלה המנוח , ויקטור קלמפרר . עשרות שנים לאחר מותו היא המשיכה לקבל כמעט מדי יום הזמנות לאירועים שונים , לכנסים ולהרצאות , שעסקו בחייו וביצירתו של חוקר הלשון והספרות הצרפתית שנודע ברבים לא רק בשל עבודתו האקדמית אלא בעיקר בזכות יומניו שבהם תיעד את החיים בגרמניה במחצית הראשונה של המאה הקודמת , ובמיוחד בתקופת המשטר הנאצי . פרסום תקציר היומנים הללו בעברית , בישראל , היה העילה למפגש בינינו . ויקטור קלמפרר נפטר ב - . 1960 יומניו היו אחת העדויות המצמררות ביותר על גרמניה הנאצית שקראתי מעודי , אף על פי שקלמפרר לא חווה את מחנות הריכוז וההשמדה . רישום ההוויה היום - יומית של יהודי שנותר בגרמניה לכל אורך תקופת המלחמה , חווה את שלבי...
To the book |
|
|