אמר לפניו : רבונו של עולם , הראיתני תורתו , הראני שכרו . אמר לו : חזור [ לאחוריך ] . חזר לאחוריו , ראה ששוקלין בשרו במקולין , אמר לפניו : רבונו של עולם , זו תורה וזו שכר הּ? אמר לו : שתוק , כך עלה במחשבה לפני . ( בבלי , מנחות כט ע " ב ) המספר התלמודי מצייר את משה רבנו לבוש גלימ ה בצבע מדברי , זקן צמר הגפן שלו יורד על חזהו , עיניו יוקדות , והוא מטפס ועולה על הר סיני , נעזר במקלו העשוי ענף עץ מגולף . הקורא מתרווח בכיסאו ומצפה לסיפור מענג . בחסות הרווחים שבין שורות התורה , בזכות השלמת הפערים השמורה למספרי הסיפורים , עומד המספר לתאר הפרה של שני איסורי טאבו של תרבות המקרא : המפגש האסור בין אדם לאל וישיבה למעלה - כלומר , האפשרות שהאל עצמו מצוי בתנוחת ישיבה . ללא כל התנצלות הוא מצייר את אלוהים יושב לו אצל שולחנו וקושר כתרים לאותיות . מקשט את האותיות בעיטורים מעליהן . משה , שהשאיר למרגלות הר סיני עם פרוע וקשה עורף של עבדים משוחררים , עולה ארבעים יום ולילה כדי למצוא להפתעתו בעל מלאכה , סופר סת " ם , יושב אצל שולחנו ומקשט את ראשי האותיות , "מזיין אותיות " בלשון הגמרא . תדהמתו מדמות האל ומהמעמד הכ...
To the book