ר רגיל

ההרגל הוא אויב המעשה הדתי הספונטני . חכמים , אשר בידם האחת טווים את קורי מסכת ההלכה , העוטפת את האדם היהודי של זמנם מרגע התעוררותו בבוקר ועד לעצימת עיניו בלילה , פורעים בידם השנייה , האמנותית , את נעימות ההרגל ומציגים אותו כחטא . אשכול הסיפורים שלהלן מדגים בדרכים שונות ומנקודות מבט שונות את הסכנה שבעשייה דתית מתוך הרגל . בכל סיפור מתוך קבוצת הסיפורים הבאים מופיע הביטוי " הוה רגיל - יומא חד " כתבנית של תיאור זמן . המשותף לכל הסיפורים הוא שכולם בוחנים מעשים דתיים כגון תפילה , צדקה , בקשת סליחה או פקידת אישה שנעשו הרגל . בכולם נוצר במהלך הסיפור עימות דרמטי בין גיבור הסיפור לבין מושא פעולתו , ובכולם מתרחש שינוי דרמטי ( " יומא חד " ) המוביל לשבירת ההרגל . כל הסיפורים מתמקדים בבחינת האותנטיות במעשה הדתי שהתקבע : האם יש בו עדיין " תחנון " , כלומר , השתתפות רגשית של ממש ? האם מושא המצווה אכן נשכר מן המעשה ? האם אנוכיות היא המניעה את המוטיבציה למעשה ? האם ההרגל מקדם את האדם בהתמודדותו עם המתחים הקיומיים שבתוכו , בין התורה לבית , בין בעל הבית לעני , בין עבודת האל לאימת השטן , או שמא ההרגל משמש כ...  To the book