אהבה רומנטית טהורה ורצופה כאב מתוק אינה שכיחה בתלמו ד . געגוע כזה , שהוא אבי הכמיהה , ברוח שיר השירים , מתקיים בדרך כלל בשלב החיזור עד לחופה . ריגוש כזה קשה לתחזק במהלך חיי יומיום צפופים של זוגיות , בתוך מלחמת קיום והחיכוך היומיומי עם קשיי החיים . המספרים התלמודיים מתעניינים דווקא בימים שאחרי ירח הדבש , בחיי השותפות של גבר ואישה . במציאות המורכבת והמאתגרת של חיים משותפים , לימוד תורה , גידול בנים ובנות ומציאת פרנסה . למעשה , התלמוד אינו משתמש כלל במושג " אהבה " כאשר המדובר ביחסים בין בני זוג . המושג המוכר להם יפה מן המקרא - " והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה " - משמש בשפה התלמודית אך ורק לאהבת האל . בדרך כלל מדובר באהבה בלשון ארמית , " רחמתיה " , כפי שאומר רבי עקיבא ברגעיו האחרונים , " רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל מאודי . " שמו של האל במקומות רבים בתלמוד הוא רחמנא , האהוב , האוהב . עם זאת , סיפורי זוגות רבים מופיעים בין דפי התלמוד , ויש בהם רגעים שאני מוצאת כרגעי אהבה צרופה . דווקא משום שאינם מלווים בדיבור על אהבה , הם מכמירי לב . הרגע הראשון שאני מבקשת להציג מופיע במשנה במסכת כתובות ...
To the book