י. סימוך של שמות קצרים לשמות התוכפים להם

. 93 כידוע , מיליות קצרות נכתבות בכתבי היד של המשנה כשהן צמודות למילים התוכפות , כגון משאני ( = מה שאני ) , " משנגמר דינו " ( = מי שנגמר דינו ) . מצאנו כזאת בק גם במספר שמות בני הברה אחת : מי , צורת הנסמך של מים , נכתבה לעתים מסומכת לשם התוכף , כגון מיפירות ( תרומות יא ב ) , מיכבשים ( שם י יב ) . ופעם אחת בצורת הנסמך של פה - פי : " כדי לעשות פיכור שלצורפי זהב " ( שבת ח ד ) . במקומות אחדים נתחברה לשם התוכף מילית , כגון ב - בכינוי החבור לנסתר לפני השם כרת : בוכרת ( < בו כרת ; זבחים ב א ) , וכן משיור ( כריתות ב ה ) , שהיא גלגול של מן שיור או גלגול מוטעה של מה שיור . ברור שהכתיבים האלה משקפים מציאות תחבירית , ובה צורות הנסמך מי , פי והמיליות מה / מה , בו , העומדות כלקסמות פרוקליטיות מסומכות לשם התוכף להן , נהגו יחד אתו כתיבה אחת . 289 לא הוטל סגול מתחת לבי " ת . 290 דומה אני שאין סוגיה שבה רבו ההבדלים בין הסופר והנקדן של ק כסוגיית ההחסרה וההוספה של וי " ו החיבור . 291 ראה אפשטיין , מבוא , עמ ' , 1218 - 1217 והדוגמה שנידונה בהרחבה אצל בר - אשר , לשונות ראשונים , עמ ' . 351 - 347 292 תוספת ד...  To the book