ו. הכינוי החבור לנסתרים ולנסתרות: ־ם/־ן > ־ם/־ן

. 87 אפשטיין העמיד על ריבוי העדויות בק לכתיב של הכינוי החבור לנסתרים ולנסתרות ביו " ד לפני המ " ם והנו " ן , כגון ואיסור ( י ) ן ( יבמות ח ג , הופעה א ) , ואסור ( י ) ן ( עבודה זרה ב ג ) , וודא ( י ) ן , x 2 בוודא ( י ) ן x 2 ( קידושין ד ג ) , פסול ( י ) ן ( זבחים ט ז ) , אימים על יד באימן ( בבא בתרא ט ז [ ט ]) . הוא ראה בזה תופעה דומה לאימלה בערבית : התנועה הנמוכה [ a ] מוגבהת ומתממשת [ . [ e ] / [ i לימים דן קוטשר בנושא והגדיר אותו אל נכון הגדרה אחרת . לפי דעתו הכינוי - ם / - ן , המצוי בזמן עבר ובבינוני של הפועל ( כינוי המושא ) ובשם העצם ( כינוי הקניין ) - כגון כתבם / כתבן , כותבם / כותבן , ספרם / ספרן - הוקש לכינוי של הפועל בזמן עתיד , כגון ישמרם / ישמרן . בעניין הזה יש להדגיש שני פרטים : ( א ) כמעט בכל מקום שנקרה כתיב כזה בק נקדן כתב היד גילה את דעתו שאינו מכיר את הכינוי הזה - הוא מחק על פי רוב את היו " ד או התעלם ממנה בניקודו , כפי שראינו בדוגמות שהובאו לעיל . ( ב ) אין לתופעה הזאת כל הד במסירתו של פר .  To the book