ב. פתח > קמץ בהברה הטעם

. 41 כבר לפני שנים העמדתי על קו בולט במסורת פר : הוא ממיר פתח בקמץ במשקל פע ובשמות שעיצורם האחרון הוא [ˁ] , כגון בד > בד , דל > דל , אצבע > אצבע , קרקע > קרקע וכיוצא בהן . למשל : הבד ( טהרות י א ) , והדל ( נגעים יד ח ) , אצבע ( נידה ה ד ) , לקרקע ( אהילות ח ה ) . הקמץ נמצא במילים האלה ובשכמותן גם כאשר הן באות בהקשר תחבירי , לפיכך אין מקום לטעון שההפסק גרר את הניקוד בקמץ . עם זאת אין הניקוד בקמץ מופיע בקביעות במשקל פע ; מצויים גם ניקודים בפתח , כגון דק ( כלים יג ז ) , הסל ( שם כב יא ) . . 42 במעבר פתח לקמץ בצורות הנזכרות משתקף תהליך ברור במסורת פר . התנועה [ a ] ( פתח ) הפכה [ å ] ( קמץ ) בהברה המוטעמת בדומה למה שאירע בשתי התנועות [ i ] ( חיריק ) ו - [ u ] ( קובוץ ) בהברה המוטעמת של השמות הדגושים המקבילים , היינו התנועות הקצרות נעתקו בהברת הטעם לתנועות המכונות " משוכות טעם " - [ e ] ( צירי ) ו - [ o ] ( חולם [ חסר ]) : פע , פע . כך גם הפתח הפך קמץ : פע . המעתק הזה משתקף גם בשמות שעיצורם האחרון הוא [ˁ] . כבר ציינתי שהקו הפונולגי הזה מאפיין 3 מסורות של הטיפוס המזרחי של המשנה : פר , נ " ב ...  To the book