שער רביעי זהות ומעמד

כיכולת להחזיק בדבר ) . רק ישות אנושית חיה — כאדם , מוסד , קהילה — יכולה להיות מוכרת כבעלים של הון , ולא מכונה , אדם מת , פיל , עם שנכחד , כוכב או אל . התנאי הרביעי להחשבתו של דבר כהון הוא היותו כוח גנרי להשגת נכסים . כוח הנשאב למשל מאמונה חזקה לא נחשיב כהון , משום שאינו מתיר לבעליו להשיג באמצעותו נכסים ; כפי שגם כוחו של אדם לגרום לבן זוג לתת לו מנכסיו לא ייחשב כהון , משום שאין לו תוקף גנרי . אם הון הוא סוג מסוים של כוח , הרי שלא כל כוח ייחשב כהון , ולא כל העברה של כוח היא העברה של הון : יכול אדם לתת כוח לבני משפחתו דרך אהבתו אליהם , אך כשיחס הבעלות על הכוח אינו ברור , ותוקפו אינו גנרי , לא מתקיימת העברה של הון . את הבעלות של אדם יחיד על הון לא ניתן לנתק מהבעלות של שאר בני האדם על הון , ולו מפני שהון מסוים ניתן להערכה רק ביחס לכמות ההון הכללית . הבעלות על הון מתחלקת בין בני האדם בהיגיון של סכום אפס : תוספת בהונו של אחד משמעה פיחות בהונו של אחר . מעצם הגדרתו , לא ניתן שכולם יחזיקו בהון רב , שאז איש לא יצליח להשיג נכסים מזולתו , כלומר לאיש לא יהיה הון רב . כשם שמוסד האדנות מחייב את קיומם ...  To the book