שער שלישי ממדי זהות וקהילה

כמאפיין מהותי וייחודי לאדם אינו נחשב כנובע מתבונותו , אלא קודם לה : יכול אדם לבחור שלא להפעיל שיקול דעת ולנקוט במעשה בלתי מוסרי , וגם אז הוא חופשי . לוינס מזהה אדם כחריגה מטפיזית שלא ניתן להסביר לחלוטין בחוקיות טבעית . הסוג האנושי נבדל עקרונית במשנתו מסוגים חיים אחרים לא באפיונים ביולוגיים , שאז היה ההבדל יחסי , על רצף השונות של המינים בעלי המוצא המשותף , אלא ביכולת לגלות יחס מוסרי , שאינו מצטמצם לתבונה תועלתנית או רציונלית . כמטפיזיקה של חריגה מחוק מאפיין לוינס את האדם כמי שהציג להוויה את הקדושה . קדושה מתגלה ביחס מוסרי , כנכונות בלתי נתפסת של אדם להקריב למען הזולת , דוגמת מי שקופץ למים סוערים בניסיון להציל טובע ( מעשה העשוי להיחשב כטיפשי בקנה מידה רציונלי ) . לוינס נמנע מהכפפת היחס המוסרי אל כלל כלשהו ומחשיבו כבלתי צפוי , כמעמיד את האדם על מישור חריג לעומת סוגי החיים הניתנים להכלה בידע . הכרת הסוג האנושי כבעל מוסריות לוקה במעגליות מסוימת , משום שמוסריות אצל לוינס מוגדרת כיחס שבין אדם לזולתו . מעגליות זו נשברת באינטואיציה , כשהכרה באדם קורית בפנים מדברות החומקות מסדר טוטלי של ידע ומפ...  To the book