הראיונות עם הבכירים ולא יכלו להביא מסמכים לאישוש טענותיהם . יתר על כן , הם לא ביקשו לתקן את משפט ההיסטוריה . אופקי העדות שלהם היו צרים יותר והתמקדו באכזבות אישיות ובקינה על נסיבות חייהם . בחשבון סופי , דומה שהבכירים התאימו יותר לתהליך הראיון . יכולתן לבטא ולאושש את נקודות הראות שלהם אפשרה להם לקדם את האג ' נדות שלהם ביתר יעילות . אך לו הייתי מקנה עדיפות לנרטיבים של האליטות , הייתי דוחקת ( עוד יותר ) לשוליים את אותם הימאים הפשוטים שקיוויתי לכלול בדפי ההיסטוריה . חשוב שנהיה מודעים תמיד לאופן שבו תהליך ההיסטוריזציה מושפע עמוקות מההיסטוריה עצמה . במקרה של הימאים הניגרים , ברור שחוויות העבר עיצבו את שיח ההווה . ההבדלים שניכרו בין המעמדות בראיונות מושרשים עמוק בתולדות ניגריה , והידע שהעבירו התעצב על ידי מדרגי עוצמה קולוניאליים ופוסט קולוניאליים כאחד . לפיכך , גם בהשוואה בין הראיונות שנתנו בני שני המעמדות , בני מעמד הפועלים התבררו כבני חסות משוללי עוצמה . המעמד התחתון של ההיסטוריה היה גם המעמד התחתון של התיעוד ההיסטורי . החשש מתוצאה זו ראוי שיחזק את הצורך בחשבון נפש שייגע בשאלות שאנו מבקשים ל...
To the book