עבודת שדה בקרב אומני פאס, מרוקו אורית ואקנין־יקותיאלי

" אין לראות את הדברים היטב אלא בלב , כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין" ( אנטואן דה סנט אכזיפרי , הנסיך הקטן ) כשאבי שמע שאני מתעתדת לנסוע למרוקו ולבקר בעיר הולדתו פאס הוא ביקש ממני למצוא את בית משפחתו במלאח , הרובע היהודי בעיר העתיקה המוקפת חומה , הלא היא המדינה של פאס . " איך אמצא את הבית ? " , שאלתי . אבי צייר מפה . ניסיתי לקרוא אותה כמפה רגילה אבל הוא שרטט מעין צילום אויר של גגות העיר – הנתיבים בהם נהג לרוץ בילדותו מבית לבית בטרם היגר ארצה עם עליית הנוער – וגם שרטט סמטה היוצאת מן הרחוב הראשי של המלאח אל חצר סגורה . " זוהי דרב מלי כּ" , הצביע על המפה והוסיף : " גרנו שם כל המשפחה – אבא , אמא , דודות , דודים והרבה ילדים . " כשהגעתי לפאס הלכתי עם המפה , שקועה במחשבות על שרטוטי אבי , סיפוריו וסיפור חייו . דמיוני הפליג אל עלילות התבגרותו של נורה ילד הגגות התוניסאי , ואל מפת הקצאר ( כפר מבוצר ) שיוסף צייר לאנתרופולוגית סטפניה פנדולפו כשביקשה להתמצא במבוכי הזיכרון והחלום בנאת המדבר בעמק הדרע בדרום מרוקו ( . ( Pandolfo , 1997 מחשבותיי המשיכו והתגלגלו אל סיפוריה של אמי , ואלה הורידו אותי ממבוכי...  To the book