פרק שמונה עשר בשפה הזאת ניסיתי לכתוב שירים: הרהורים על מפגש לנוכח האפשרות הפוסט-אנושית

ניצן רוזנוקס כל המילים שמחקתי מחכות שאחזור בי ( ג ' ירפות ) לדידו של משורר , לעולם אין לומר ש ' יורד גשם ' : יש ... להוריד גשם ( פול ולרי ) פתיחה לפני קצת יותר משש שנים ישבתי עם קבוצה של עשרים חניכים בני שש עשרה וביקשתי מהם לקחת דף המחולק לשניים ולכתוב למעלה את השנה . 2050 בצד ימין של הדף הם נתבקשו לצייר את עצמם בשנת , 2050 ובצד השמאלי של הדף לצייר מה יקרה בעולם . החניכים גמרו לצייר , הציגו את ציוריהם והחלו לשתף את הקבוצה איך הם מדמיינים את עצמם בעתיד : " אני אהיה אסטרונאוט עם שלושה ילדים ואגור בהרצליה , " " ואני מדענית מוח מפורסמת שנוסעת להרצות בעולם , " " לי יהיה מלא כסף ואבנה בית ענק " ועוד מיני תכניות וחלומות . כשהתבקשו לחשוף את צד שמאל של הדף , נוכחתי כי כל החניכים , בלי יוצא מן הכלל , ציירו בצורה כזו או אחרת את סוף העולם . הדימויים היצירתיים נעו בין חייזרים שמשתלטים על העולם לרובוטים שיוצאים למלחמה נגד בני האדם . שני הציורים הנפוצים ביותר היו " מלחמת עולם שלישית " ו " פצצות אטום שיחריבו את כל העולם " . לא היה ולו ציור אחד שתיאר את האפשרות שהעולם יתפתח באופן שייטיב עם האנושות , או...  To the book