|
|
בווילנה , ירושלים דליטא , היו גם נשים תלמידות חכמים , נשים שהתמצאו יפה ב ' אותיות הקטנות ' , של ספרותנו . פעם הרימה הצדקת הידועה ובת התורה , פרומה אשת רבי לייב את קולה : – עד מתי ? האם ייתכן שיהא כתוב בתורה " והוא ימשול בך " , ואנו נעמוד מנגד ונשתוק ? הקץ למצב זה ! יש לשנותו סוף כל סוף ולתקן את הכתוב ל " והיא תמשול בו " ! בעזרת הנשים הגדולה התקיימה אספת נשים . הן מחו דמעה מעיניהן והטיחו כולן פה אחד : – פרומה הצדקת צודקת ! האמת היא , כי רוב הנשים אף לא הבין במה המדובר , אך היה כבר הרגל אצלן , אם פרומה הצדקת טוענת , חזקה עליה שדבריה נאמנים וצודקים . בקיצור , נשי וילנה הצנועות נהיו פתאום לוחמות לשוויון זכויות של הנשים . פרומה הציעה לאחוז באמצעי של שביתה . הדבר היה בדיוק בימי השבועות , בימי מתן תורה . ירגישו נא הגברים היהירים הללו ב ' טעם ' של חג בלא עבודה מצדנו . אנו הנשים , שעל שכמנו הוטלו המצוות הקשות והחמורות ביותר , נשבות הפעם כולנו . בחג השבועות אל תעז אף אישה לבשל ולאפות , לא תבשיל ולא מאפה ! אמרו ועשו . באו הביתה , לבשו בגדי חג , לא טרחו במטבח , לא הכינו לא דגים ולא בשר , לא אפו חל...
To the book |
|
|