|
|
היה היה אדם אחד שהלך בכל יום אל הקצב וקנה ממנו עוף . הביא את העוף הביתה ומסר אותו ביד אשתו כדי שתכין ממנו מטעמים . האישה טרחה והכינה ובשעת הצהריים הגיע בעלה לסעוד את לבו . האישה הטובה הניחה את האוכל בקערה גדולה על השולחן לפני בעלה . הבעל קירב אליו את הקערה והארוחה התחילה : – את הכנפיים לא אתן לך , כדי שלא תפרחי מהבית – ואכל אותן . – את הרגליים לא אתן לך , כדי שתהיי בבית ולא תהיי רגילה לשוטט בבתי השכנים . כבודה של בת מלך פנימה . – ואכל אותן . – את הראש לא אתן לך , כדי שלא תגביהי ראשך על בעלך שהוא ראש וראשון . – ואכל אותו . כך המשיך עם כל חלקי העוף עד שסיים לאכול את כולו והשאיר לאישה לפנות את גל העצמות שנותר בקערה . זה היה מנהגו מדי יום ביומו . האישה הייתה מכינה את הארוחה , יושבת לצד בעלה עד שסיים לאכול את כל העוף , מנקה את הכול וכך חוזר חלילה . יום אחד תינתה את צערה בפני שכנתה . השכנה שלא יכלה לסבול את העוול שנעשה אמרה : – מחר כשיביא לך את העוף , הכיני אותו ואכלי אותו לפני שישוב הביתה ואחר הכחישי שקנה עוף . למחרת היום נהגה האישה לפי עצתה של שכנתה הטובה . הבעל הגיע בצהריים והמתין כמנהגו ...
To the book |
|
|