|
|
רצה הבעל שם טוב לדעת מי יהיה שכנו בעולם הבא . הלך לרב אחד וסח לו במה העניין . נתן לו הרב כתובת מסוימת ואמר לו : – תיסע ותיסע . תצא מתחום העיירה ותיסע עוד קצת עד שתראה יער גדול . תסתובב ותסתובב , וכשתגיע לקצה היער תראה מפחה גדולה אחת . הנפח העובד בה יהיה שכנך בעולם הבא . עשה הבעל שם טוב כדברי הרב , שכר לו עגלה ונסע . כשהגיע לקצה היער מצא מפחה ובה נפח גדול , שמן , רחב גרם , מלוכלך , שחור כפחם , עומד ועובד . ניצב הבעל שם טוב מולו והביט . אמר בלבו : אשב כאן יום תמים ואסתכל ואראה כיצד נוהג איש זה בחיי יומו , מחוץ לעבודתו . ישב הבעל שם טוב בצל אחד העצים והתבונן . הגיע זמן שחרית , התיישב הנפח בלי נטילת ידיים , בלי ברכת הלחם והמזון ואכל וזלל וטרף כפרא אדם . עברו שעות אחדות , הגיעה שעת צהריים , ושוב חזר המחזה . הנפח מתיישב לו בלי נטילת ידיים ובלי ברכת המזון והלחם , והוא טורף וטוחן כמכונה שעה שלמה , וחריקת שיניו הטוחנות נשמעת למרחקים . הגיעה שעת מנחה והבעל שם טוב ממתין ומביט , ושוב אותו המחזה . לעת ערב הנפח אינו נוטל ידיו , אינו מברך על הלחם , אלא לועס ולועס ללא סוף . חשב הבעל שם טוב בלבו : הזה ...
To the book |
|
|