הפסל, החוק והגוף

הפרשנות היהודית גרמנית לשאלת החוק פותחת פרספקטיבה רדיקלית אל עומקה של השאלה הפוליטית ובה בעת מסמנת דרך אל לבה של שאלת הספרות והאמנות . אצל פרויד סובבת פרשנות זו סביב הציווי האוסר על עשיית תמונה . בחיבורו המאוחר של פרויד ' משה האיש והדת המונותאיסטית ' עומד הציווי הזה ביסוד הדיון במשמעותה של היהדות . ראשיתה של היהדות , טוען כזכור פרויד , היא בציווי המונותאיסטי המבחין את האל האחד שאינו בר ייצוג מן האלילים ותמונותיהם . מציווי זה נגזר לטעמו אופייה של היהדות כדת ' הוויתור על היצר ' . היהדות אינה אסתטית אלא אתית , היא מזניחה את הגוף ומטפחת את הרוח , מסלקת את התמונה ומתמסרת לכתב . הדיאלקטיקה בין שאלת החוק , הגוף והייצוג נפרשת גם בחיבורו המוקדם של פרויד ' משה של מיכלאנג ' לו ' ( . ( 1914 במאמר הזה בוחן פרויד את פסל ' משה ' של מיכלאנג ' לו שניצב בכנסיית סן פייטרו ברומא , שבה ביקר בשנת . 1901 את פסל ' משה ' האוחז בידו את לוחותיו של החוק הקדוש , כותב פרויד , עוטפת חידה . וחידה זו קשורה בדרך שבה משה אוחז / שומט את הלוחות . פרויד קורא את ' שפת הגוף ' של פסל ' משה ' – את הישיבה , את המבט , את יד ימין...  To the book