כאמור , אני משתמשת בקטגוריות שוליים ומרכז במרחב הישראלי באופן דינאמי ותלוי הקשר . מדובר במודל של היררכיה יחסית , שבה אני מבחינה בין שני טיפוסים עיקריים של שוליים : הראשון הוא הפרברים ושכונות העוני כשולי המרכז האורבאני ; השני הוא עיירות פיתוח כטיפוס של עיר לא עיר בשולי המרכז האורבאני , מנקודת ראות ארצית . כאמור , כל אלה כפופים לנקודת כובד נוספת והיא תל אביב , המרכז האורבאני הישראלי , המשמש כהערת שוליים של תרבות המערב הנעה , בתנודות מסוימות , בין פריס לניו יורק כמייצגות את המרחב האירופי או האמריקני . תרבות העיר , המציעה את מגוון אפשרויות התרבות וטיפוח האינדיבידואל , שייכת לקהילה העולמית של ייצור האינדיבידואל האוניברסאלי . בישראל , ייצוג מובהק לכך הוא תל אביב . אכן , יש מגוון אפשרויות , ויחד עם זאת קיימת הומוגניות הקשורה בקבלת הפרקטיקה של ' מחיקת המסוים ' , מערכת זיקות הנמתחת בין האוניברסאלי מערבי אקזיסטנציאליסטי לבין המרכז המקומי באמצעות כתיבת טקסטים והתכתבות עם טקסטים מהתרבות העולמית . לעומת זאת , העיירה — או העיר הפריפריאלית — משמרת תרבות קהילתית שיש לה קשר רציף עם עברה ; העבר כטריטו...
To the book