חלק א'

ונסגר וננעל , לצד קיומן של אינספור זיקות למשקע היהודי ; שירתה של זלדה גם היא אירוע המתרחש מחוץ לקודים הלגיטימיים החולשים על השדה הפואטי ; שירת פנחס שדה פועלת מתוך השדה הפואטי הזה אבל תוך כדי שהיא מנסה , לפחות בחלק משלביה , להתייצב מחוץ לו . בשירתם של משוררים אלה אני רואה סצינת חוץ , המלווה בהתמדה את סצינת המרכז שחוללו קבוצת " לקראת " וממשיכיה : סצינת חוץ שיש בה היבט רליגיוזי כבד ( שדה ) , יניקה חזקה ממקורות היהדות וצירוף אישי ביותר של הוויה דו לשונית סמויה שבה היידיש מספקת מוזיקה לעברית ( ישורון ) , עומק דתי ( זלדה ) , או אקספרסיוניזם אפוקליפטי , ליריות , ובחלק משכבות השירה גם שילוב של הלאומי עם הדתי ( אצ " ג ) . אפשר להגדיר כוחות אלה כמרכז ואנטי מרכז , הבונים יחד את השדה השלם של הספרות , להבדיל ממרכז ושוליים . ארבעה משוררים אלה מציעים מודוס פואטי שונה , שלעתים רחוקות שב והקרין על יצירת משוררים בדורות הבאים ולעתים קרובות יותר היה בלתי רלוונטי לדומיננטיות של ה ' אני' השליט בקוד הלגיטימי של שדה השירה העברית . רק בודדים הושפעו מ ' סצינת החוץ ' הזו , למשל בנימין שבילי מפנחס שדה ומשורר עלום...  To the book