|
|
תופעה זו בולטת מאוד בשירת ביטון , ומעבר לאפשרות הסברתה מתוך גורמים ביוגראפיים , היא קשורה לגורם האימהי כמופקד על מערכות הזיכרון שבעל פה , מערכות שהן קריטיות בתרבות הגירה . בתוך מערכת 96 ראו פדיה , שפת הלב . הגירה נוצרת קריסה המחלישה את דמות האב , שברוב התרבויות המסורתיות הוא היוצא החוצה לעבוד וצריך להתאקלם בארץ החדשה ; בעוד מעמד האם פחות מועד לערעור במצבי ההגירה , משום שגם בגלות נשמרת הטריטוריה עליה היא חולשת : הבית , ולעיתים קרובות היא הופכת לייצוג המולדת שהייתה ומקור של עוצמה . במובנים אחרים אפשר לתאר זאת כהישענות המהגר על הסמיוטי לאור קריסתו של המישור הוורבאלי ולאור הדומיננטיות של הזכרון ההגמוני לתוכו הוא מבקש להיקלט כסוג של שפת אב מוחקת . מנקודת מבט זאת , אני מבקשת לדבר על שירת ביטון מול האימהי ; להצביע על המשורר כבנה של האם , של האישה , ובעיקר כבנה של האשה העקרה . עם ההגירה מהאם הגדולה — שניתן להגדירה כנתק מהטריטוריה המקורית — נוצר גם הנתק משפת האם . האב המגיע לארץ החדשה הוא המתמודד העיקרי עם ' שפת הניר ' של העבודה , הרישיונות , תהליכי המחיקה הקריטיים להשתלבות בתרבות הרוב . הבן הו...
To the book |
|
|