תהליך התנועה אל המרכז

הקהל האוהד אותה , ומנסה לקלוע לטעמו כפי שעשו ועושים פזמונאים כמו אהוד מנור , נעמי שמר ואחרים . התוצאה הסופית של התהליך הזה היא לעתים קרובות צרימה . וכך , המוצר שהתאמץ לנסוע אל המרכז באמצעות ' יישור קו ' עם מניפולציות של דה טריטוריאליזציה שהופעלו עליו ( להישמע יותר מערבי ויותר ישראלי ) , שב ומסומן כטריטוריה וכנישה — כפריפריאלי ; במילים אחרות : דווקא מניפולציות הניתוב אל המרכז על ידי מפיקים , מעבדים ויזמים כלכליים ' אשכנזיים ' מעצימות את תיוג המוזיקה המזרחית כמוזיקה מרובד נמוך יותר , ופוגמות במאפייניה האמנותיים שאדם עם יתר השראה ויתר רפלקטיביות יכול היה לזהותם ולהבליטם . התהליכים הללו מסמנים את ' חיבוק הדוב ' שיחנוק את המוזיקה המזרחית בשנות האלפיים . חשוב לציין שאין בדברי על ' ייצור המזרחיות ' משום התנשאות או עמדה לפיה התוצר האמנותי אינו קביל או שאינו ברמה מספקת . טענתי היא , שיצירתו בלתי אפשרית ללא המבט והקשב המעבדים אותו . הדיסוננס והצרימה שדיברתי עליהם הם פרי השבר שחל בין הקולי ווקאלי ( כטריטוריאלי ) , הטקסטואלי ( רפרנציאלי ) , הכלי אינסטרומנטאלי ( כמעבר ) והרוחני ( כמאגרי מיתוס , סמ...  To the book