התנועה הציונית הדתית – ‘המזרחי' ו'הפועל המזרחי'

‘ המזרחי ' העולמי מבשרי הציונות הדתית במאה ה - 19 הביעו רעיונות ציוניים דתיים , שעיקרם , תחיית עם ישראל על בסיס דת ולאומיות וגאולתו בארץ ישראל . רעיון אחדות ישראל , הצורך בהצלת העם והשאיפה לגאולתו , שימשו בסיס לשיתוף פעולה בין ציונים דתיים לבין כלל הכוחות הציוניים בתנועת ‘ חיבת ציון' ובהסתדרות הציונית העולמית . העבודה המעשית בארץ ישראל ותוכנית באזל , שהתקבלה בקונגרס הציוני הראשון , אפשרו שיתוף פעולה מעשי בין דתיים וחילוניים בתנועה הציונית . אולם מהקונגרס הציוני השני עלתה תביעה לכלול את העבודה החינוכית והתרבותית במסגרת פעילותה של ההסתדרות הציונית העולמית . לתביעה זו התנגדו רבנים ציוניים ובראשם הרב יצחק יעקב ריינס בטענה , כי בתחום העבודה התרבותית קיימים חילוקי דעות בין דתיים לחילוניים , והעיסוק בה יפגע בשיתוף הפעולה ביניהם . אולם , חרף התנגדותם התביעה התקבלה בקונגרס הציוני החמישי , שהתקיים בשנת 1901 בבאזל . תגובתו של הרב ריינס וחבריו הייתה ייסוד תנועת ‘ המזרחי ' בשנת 1902 בווילנה . הוועידה העולמית הראשונה של המזרחי התקיימה בפרשבורג בשלהי , 1904 ובה הונח היסוד ל ' הסתדרות העולמית של המזרח...  To the book