פרק ארבעה עשר עמוס ט'

( א ) ראיתי את אדני נ צּ ב על ה מּ ז בּ ח ו יּ אמר הך ה כּ פ תּוֹ ר וירע שׁוּ ה סּפּים וּ בצעם בּ רא שׁ כּלּ ם ואחריתם בּ חרב אהרג לא ינ וּ ס להם נס ולא י מּלט להם פּ ליט : ( ב ) אם יח תּ ר וּ ב שׁ א וֹ ל מ שּׁ ם ידי ת קּ חם ואם יעל וּ ה שּׁמים מ שּׁ ם א וֹ רידם : ( ג ) ואם יחבא וּ בּ רא שׁ ה כּ רמל מ שּׁ ם אח פּשׂ וּ לקח תּים ואם י סּ תר וּ מ נּ גד עיני בּ קרקע ה יּ ם מ שּׁ ם אצ וּ ה את ה נּ ח שׁ וּ נ שׁ כם : ( ד ) ואם ילכ וּ ב שּׁ בי לפני איביהם מ שּׁ ם אצ וּ ה את החרב והרגתם ו שׂ מ תּי עיני עליהם לרעה ולא לט וֹ בה : ( ה ) ואדני ה ' ה צּ בא וֹ ת ה נּוֹ גע בּ ארץ ו תּ מ וֹ ג ואבל וּ כּ ל י וֹשׁ בי ב הּ ועלתה כיאר כּלּהּ ו שׁ קעה כּ יאר מצרים : ( ו ) ה בּוֹ נה ב שּׁ מים מעלותו [ מעל וֹתיו קרי ] ואג דּ ת וֹ על ארץ יסד הּ ה קּ רא למי ה יּ ם ו יּשׁפּ כם על פּ ני הארץ ה' שׁ מ וֹ : ( ז ) הל וֹ א כבני כ שׁיּ ים א תּ ם לי בּ ני י שׂ ראל נאם ה ' הל וֹ א את י שׂראל העליתי מארץ מצרים וּ פל שׁתּיּ ים מ כּ פ תּוֹ ר וארם מ קּ יר : ( ח ) ה נּ ה עיני אדני ה ' בּמּ מלכה הח טּ אה וה שׁ מד תּ י את הּ מעל פּני האדמה אפס כּ י לא ה שׁ מיד א שׁ מיד את בּ ית יעקב נאם ה ' : ( ט ) כּי ה נּ ה אנכי מצ וּ ה והנע וֹ תי בכל ה גּוֹ ים את בּ ית י...  To the book