פרק אחד עשר עמוס ו'

( של הניצול ) וּ מסרפ וֹ ( לא ברור לי מה משמעו ) שבאו לה וֹ ציא עצמים ( עצמות המתים ) מן ה בּ ית ואמר לא שׁ ר בּ יר כּ תי ה בּ ית הע וֹ ד ע מּ ך ( היש עוד ניצולים ?) ואמר ( הניצול ) אפס ואמר ( הדוד ) הס כּ י לא להז כּ יר בּשׁ ם ה ' ( שלא יאמר עכשיו ' תודה לאל ' על הצלתו )" לסיכום פסוקים ט – יא ניתן לומר שהקשר שלהם לאמור לפני כן ומשמעותם המדויקת איננה לגמרי ברורה . ברור שהנביא מתאר כאן אסון גדול , אולם אין אנו מבינים היטב את הפרטים . גם מטרת סיפור הפרטים שבפסוק י איננה ברורה . עם זאת , סביר להניח שכל האמור היה ברור לחלוטין לשומעים לאור המנהגים שהיו נהוגים בזמן הנבואה . ו . פסוק יב הפסוק פותח במשל חקלאי המציין שסוסים אינם רצים על סלע , כי פרסותיהם יישברו , ואין חורשים בבקר באזור סלעי , כי המחרשה תישבר . הסבר זה מניח שהנביא התכוון לומר ' הירצון בסלע סוסים , אם יחרוש בסלע בבקרים ' ? הנביא שואל מדוע אם כן עושים ישראל מעשה בלתי הגיוני השובר את העם ( "שׁ בר י וֹ סף " ) ומשליטים אי צדק ? הדרך בה מתאר הנביא את הפיכת סדרי המשפט מצדק לאי צדק " הפכ תּ ם לרא שׁ מ שׁפּט וּ פרי צדקה ללענה " דומה לדרך שנקט בה בעבר : " ההפ...  To the book