ז. משפט

ספר הספרים סימן , כתנאי לקיום היהודי הארץ ישראלי , לא רק את עקרון הצדק אלא גם את העיקרון המשפטי ; " ציון במשפט תפדה " פסק ישעיהו . אפשר שלא לפדות משפטית זו כיוון הנביא , אך כבר מראשיתה הגדירה הציונות הממוסדת את הממד המשפטי כבעל חשיבות עליונה . בקונגרס הציוני הראשון ( 1897 ) הוגדרה כך מטרת המפעל : " הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית - מולדת ( Heimstatte ) בארץ ישראל מובטח על פי המשפט הפומבי " . הרצל ביקש מלכתחילה לעגן את המעשה הציוני בחוק ובמשפט העמים , בדרכים שהיו מקובלות על פי אופיו של הקולוניאליזם האירופי - השגת זיכיון על הארץ . נקודת המוצא לחבל קיום זה היא ביסוס ההנחה , שהעם היהודי הוא ישות משפטית מוכרת . הנחה זו נשענת על מהלכים דיפלומטיים והומניטריים , שתחילתם בהגדרת הקבוצה היהודית בחוזי וסטפליה ב - . 1648 ואולם פריצת דרך בהקשר זה ניכרת רק במאה העשרים . אבני הדרך העיקריות בכינונו של הטיעון המשפטי היו " הצהרת בלפור " ( 1917 ) וכתב המנדט הבריטי על ארץ ישראל ( . ( 1922 הציונים טענו כי משקלה של ההכרה המשפטית הבינלאומית הזאת רב יותר ממשקל התביעות הערביות , הנשענות במוצהר על עקרון ההגדר...  To the book