ג. המזרח התיכון והשטחים

נדגיש : אין משמעות הדבר שלילה מלכתחילה של כל אפשרות לשלום עתידי ; נהפוך הוא , כחלק מגישת " קיר הברזל " ( שעוד נרחיב בה ) , אופק ההכרה הערבית והפשרה היה למניע מכריע באסטרטגיה הציונית . לפרקים נתפס אופק זה קרוב ( למשל , לזמן קצר לאחר הניצחון במלחמת 1949 - 1947 ובמהלך שנות התשעים ) , אך לרוב הומשג כמרוחק . כפי שנראה , בשנות האלפיים התרבו הסבורים כי אופק השלום המתעתע היה ל " פטה מורגנה " , אשליה שאינה יותר ממשאלת לב נואשת וחסרת תוחלת . תפיסת האיום הקיומי הצבאי - הפיזי במרחב האזורי הגיעה לשיא חדש ב " ימי ההמתנה " שקדמו למלחמת ששת הימים ( , ( 1967 לאחר עשור של שקט יחסי . אף שבקרב האליטות הפוליטיות והצבאיות שררה הערכה גבוהה לכוחה של ישראל להתגבר על האיום , עמדו ימים אלה בסימן הכרה ציבורית גוברת בסכנה ברורה ומוחשית לעצם קיומו הפיזי של העם היהודי בארץ ישראל , תפיסת סכנה שהתגלגלה בשיח הציבורי לאנלוגיות הולכות ותכפות לאימי השואה . זאת ועוד , אף שהייתה מודעת היטב לפערי העוצמה הצבאי ת לטובת ישראל , לא בחלה הנהגת המדינה במילים קשות . אבא אבן הדגיש שישראל ( שוב ) נתבעת לבצע " התאבדות קולקטיבית " , רב...  To the book