|
|
כולנו צועדים על פי תהום , הלוא כן ? לעתים אנו ממאנים להביט לתוכה מחשש שניפול , מחשש שנקפוץ , ואנו מצטופפים על ספה , פוסעים לאורכה יחדיו , מתנחמים באחווה . אך לעתים הצפיפות גדולה מדי , לפעמים גובר הדחף לדחוף , לפנות מקום , לקנות שביתה על חשבון הזולת , היריב , האויב . כך או כך , התהום אינה יודעת שובע , וערפלי שחר לא יקהו מעומקה ; היא לעד שם , ממתינה בסבלנות אין קץ . האימה , ידיעת התמותה , ההכרה החודרת שהמוות בלתי נמנע ובלתי ידוע כאחד ; והאומה , הבטחת הנצח של העם לאדם - בשניהם נשזר המוסר . ספר הספרים מעיד על כך מבראשית : חווה ואדם אוכלים מפרי עץ הדעת טוב ורע , ומגורשים מגן עדן פן יאכלו מעץ החיים ; ומול הר סיני ניצבים בני ישראל , הופכים לעם ומקבלים עול מוסר - במוסרות דת . זוהי צבת הדעת שבה נתון הספר שלפניכם : אדם , עם ואומה מתייצבים מול אימת התמותה ובקשת המוסר . זהו גם הסיפור שלי , סיפורו של מי שמצא בקהלת , בקירקגור , בקפקא ובקאמי מדריכים למסע מסעיר על קו הקץ . אבל מסע שכזה היה תם בטרם הושלם בלית שותפים למשא , בלעדי משפחה , חברים , חוקרים ותלמידים , שברגעי אמת הושיטו יד , אמרו דברם והעלו ח...
To the book |
|
|