|
|
ברמה האוניברסלית ניתן לראות בצמד המילים " בערבות מואב" מעין צוואה של משה המזהיר כל אדם מפני שקיעה בשאננות אגואיסטית ב " ארץ המובטחת " שלו , כי המילים " ערבות מואב" ניתנות להבנה כצו אוניברסלי לערבות הדדית מפני שכולנו מואב , קרי , מאב - אחד . כך בהבדל מהתבדלות סקטוריאלית הנובעת מקביעת המוצא הגזעי דתי לפי האם שאותה קל יותר לזהות , יחסי " עמך - עמי " ואף " אלוהיך אלוהי " פועלים על פי נורמה חברתית החצובה מההסכמה שהאל ברא אותנו שווים . בהתאם , ההתייחסות לאב קדמון שאין לו קבר שקבוצה דתית יכולה לנכס אותו לעצמה למטרות פולחן וייחוס בלעדיים , מגלמת את תורת החוק והמוסר שהנחיל משה לעולם המאפשרים את טיפוחו של ה " גיור החברתי " המתבטא בערבות הדדית ואחריות לגר ולאחר מבלי לכפות עליו את הר נבו כגיגית ( של כור היתוך ) , וזאת כי הרי גם אי ידיעת מקומו של הר סיני מאלצת בני אנוש לאמץ את המסר הרוחני ולא הכוחני שהופץ ממרומי פסגתו . כך החיים יתנדנדו תמידית בין נהייה ל " קברות התאווה " לנהי על תעלומת קבורתו של משה . ובדומה , התיקון התרפויטי נע תמידית בין הקלקול העריותי , בין שבירת הכלים הקוסמית לתיקון התרפויטי ה...
To the book |
|
|