התחלתי את הפרק הקודם בהשמעת ציוצים אפולוגטיים שמגמתם הייתה לנמק מדוע אני מתחמק מנקיטת עמדה המחייבת קליטה של פליטי רעב בארצי שלי . כעת אני מרגיש צורך להמשיך מסע " אפילוגטי " זה כדי לדון באפשרות התיאורטית להחיל את עקרון הצמצום הדיאלוגי גם במרחב האוניברסלי . ואכן , כאשר אני מבקש לדון באפשרות זו ברמה התיאורטית בלבד , איני בוש להודות שמפאת חולשת יכולותי בשדה ההתעמתות הפוליטית אני חש כי " קטונתי " מלהציע פה מצע אופרטיבי להפעלת רעיון הגיור החברתי . ברם , מתוך הניסיון לאימוץ הסגנון הנבואי של " זעקה בשער " , אני מקווה כי מאמצי לפתח את רעיון הצמצום הדיאלוגי במשך ארבעים - חמישים שנות פעילותי האקדמית , ישאירו את שערי השמים פתוחים גם כאשר אני בא עם היומרה האוטופית לרומם עיקרון זה לרמה האוניברסלית . מכיוון שאני מאמין כי שינוי פרדיגמתי של יחסי חברה חייבים להתחיל במישור הדתי , כפי שלימדני מקס ובר , אני מעיז במסה " אפילוגטית " זו לעמת את הדפוס ה " גיורי " עם המסורת ה " מיסיונית " , אותם אני מציג כדגמים שורשיים ליחסים החברתיים בעולמנו . בהזדקקות לפרפראזה אפי - לוגטית , אני ער לתופעה שכתיבת הפרולוגים ( ק...
To the book