|
|
אם אמרתי שברגע שפסל הופך לעגל חומרני בלעדי שוב מדובר על סגידה פונדמנטליסטית דיאלקטית שבמהותה היא אנטי - מונותאיסטית , הרי באתי להציג את המונותאיזם הדיאלוגי כהתגלמות הפרדוקסלית של עקרון ה " שבעים פנים בתורה " . הכיצד ? איך ייתכן שעיקרון המונו שאמור לאחד הופך להורה של עקרון הריבוי ? לצורך הבהרת נקודה מסתורית זו , הקורא מוזמן להזכיר לעצמו כי טענתי לעיל שהאמונה המונותאיסטית מבוססת באופן חד - משמעי על פולחן של אל מוסתר . אמונה זו שהאדם סוגד לאל מוסתר , קובעת שהאדם מצווה ליטול אחריות פרשנית אף לדברי הלכה . וכל כך למה ? כי לפי העיקרון הלעוס והידוע " לא בשמים היא " החוק וההלכה נקבעים לפי " השופט אשר יהיה בימים ההם " . לא נאמר לפי הנביא או חכם הדור , אלא זה שנבחר כפי שפרשת " תנורו של אכנאי " המצוטטת לעייפה תוכיח כי סוגיה זו הרי דנה בכשרות ההלכתית של התנור . בהתאם ניתן להבין את כעסו של משה שובר הלוחות באופן הבא : משה אומר כביכול : " ניסיתי לייצג את האל הנסתר באמצעות תרגיל היעלמותי לארבעים יום , וזאת , מתוך כוונה שהיעלמותי לארבעים יום תפנה לכם מקום להתנסות היישומית להפעלה אפשרית של עצמאותכם לחיות...
To the book |
|
|