תחילה נאמר על האדם וחוה " ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו " ( בראשית ב , כה ) . אך מה שנאמר לאחר האכילה , מעץ הדעת חייב להתמיה את הקורא : " ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגרת " ( שם ג , ז ) . על פני הדברים , השינוי הוא טאוטולוגי ; הם היו ערומים לפני האכילה , ולאחר האכילה נאמר שוב " כי עירומים הם " . ברם , רק על המצב השני נאמר " ותפקחנה עיני שניהם " . המילה " ותפקחנה " עשויה לרמוז שבמובן מסוים היו עיני שניהם אטומות לפני האכילה , וניתן לטעון שה " התפקחות " מעידה על מצב של פיקחות , חכמה ודעת . מה שחשוב עוד יותר הוא שתכונות חיוביות אלו נרכשו , פרדוקסלית , בגין עלי התאנה והחגורות שכיסו את ערוותם . כלומר , דמיון יצירתי עשוי לפעפע רק במצב של כיסוי . זוהי מהותו של המונותאיזם , הטוען כי האל הוא בלתי מוחשי , ובו בזמן דורש מן האדם , באופן פרדוכסלי , להתייחס אליו למרות אי מוחשיותו . כדי לקדם טיעון זה הבה ונפנה לניתוח צמד המילים " הסתרת פנים " . המילה הסתרה טומנת בחובה את המונח סתירה , קרי , האפשרות לראות שני מצבים הסותרים זה את זה . לא רק כדי שיבוא הכתוב...
To the book