האצלה וצמצום כפרדיגמות של בריאה

אם לנקוט לשון הכללה , ידוע שמיתוסים רבים המתארים את הבריאה מעמידים במרכזם את תמת " הביצה הקדמונית " או את " ההורים הקדמונים " , שהולידו את העולם בתהליך של האצלה . לדעת חוקרים , תמה זו היא " בעלת חשיבות מרכזית [ ... ] להתמצאות האדם ביקום ולדפוסים הבסיסיים של חיים ותרבות " ( ראו הערך " מיתוס בריאה " ב "אנציקלופדיה בריטניקה " ) . במיתוס הבריאה הקבלי , הצמצום פותח אף הוא בהנחה כי לאחר בריאת ה " אדם הקדמון " – שהוא ה " דמות " הראשונה שנוצרה ב " חלל הפנוי " שלאחר הצמצום , בקעו ממנו אורות היוצרים מעין מבנים המכונים " פרצופים " . פרצופים אלה מכונים בספרות הקבלית " אבא " ו " אמא " . לאחר מכן משמשים " פרצופי אבא ואמא " כארכיטיפים עליונים ל " זיווגי הולדה " , המתרחשים באמצעות איחודם הארוטי פנים אל פנים . מזיווג זה , שרק ה " מים הנקביים " ( " מים נוקבין " ) יכולים לעוררו , נולד פרצוף חדש , משום שהתעוררות זו היא " השורש המשותף של כל האיחודים השכליים והארוטיים " כפי שציין גרשם שלום ( , ( Scholem , 1974 : 141 מייסד אסכולת " הקבליזם האקדמי " . כך , חרף העובדה שגם מיתוס הצמצום מתחיל בהאצלה , אפשר לטעון...  To the book