|
|
לסיכום , מתוך הסתמכות על הדומיננטיות האמפירית בדבר תפוצתו של דפוס הנטייה לגילוי עריות " מואבי " בקרב בעלי חיים ובני אנוש כאחד , דומה שניתן לטפח עתה דגם דיאלוגי חדש ליחסים בין - אישיים ובין - תרבותיים . כך , אם אכן התרבות ה " הבראית " ( יהודית ) מעוגנת בערך המעורבות וההתחברות הבין - אישית כדברי ארנולד , ייתכן שיש בה פתרונות אפשריים לסינדרומים חברתיים – בין היתר נוסח " הסינדרום המואבי " . לדעתי , דפוס ה " גירוי הגיורי " עשוי להיהפך לדגם כזה . ולכן , אם המציאות מלמדת שהנטייה לדפוס העריות של בת -אב היא דומיננטית יותר מההשערה האדיפלית ההפוכה , אזי ייתכן שבפתרון ה " גיורי " של הה " עמך - עמי " המואבי טמון יסוד חדש ליחסים בין - אישיים , המסוגל להתמודד עם אותה נטייה . בהתאם לכך , ניתן יהיה לזהות מין דחף להמשך קיומו לקידומו של העולם בעיבוד סינדרום המואביות המתחילה בבנות לוט וממשיכה דרך תמר כלת יהודה ואשר מובילה לרות המואבייה . דחף זה מבוסס על יסודות שונים לגמרי ממושג ה " קדמה" הדיאלקטי - מערבי . ברוח זו , מטפורת ה " רות סוף " תפסיק לשמש כאות לסיום התקשורת , אלא להרחבת האפליה המדרשית המתקנת , הג...
To the book |
|
|