תהליך הפיתוי הדיאלוגי , שבו כל צד חייב ללמוד כיצד להימנע מדריכה על יבלות זולתו המחוזר , מחזיר אותנו ( במהלך של סגירת מעגל ) לעקרון הצמצום . בתיאור הגיור כדגם נורמטיבי ליחסים בין -תרבותיים ובין - אישיים , אין " מיסיונר - אונס " בעל אמת אחת אותה הוא מבקש לכפות על המומר הפוטנציאלי , משום שבגיור הדיאלוגי , ה " עמך - עמי " מתאפשר רק על ידי פעולה צמצומית , על פיה הניקוד משתנה : ה " עמך " בצירה הופך ל " עמך " בשווא , הווה אומר : כולנו " עמך " – עממיים , בעלי מעלות וחסרונות . רק הכרה כזו יכולה לאפשר את הקדמה היצירתית . קדמה כזו מתאפשרת רק מתוך יחסים שוויוניים דיאלוגיים , ואלו אפשריים רק אם נכיר ונקבל זה את חסרונו ומעלתו של זולתו . ואכן , הניסוח הקבלי המשתקף בברכה הידועה לכל יהודי : " לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא " אומר ששום דבר לא נוצר בלי החיבור המזווג בין הצד הזכרי והנקבי של האלוהות . אין צד אחד נעלה על משנהו , אלא שניהם ביחד משתתפים , כשווים , בתהליך היצירה . זהו הדפוס האלהי אותו מצופה האדם לחקות . לסיכום , על פי העיקרון הדיאלוגי שעשוי להפוך את הגיור החברתי למודל אלטרנטיבי ליחסי אנוש די...
To the book