ניסוח חדש לחששם של מנסחי הגדת פסח מ"אמריקה המצרית"

לאחר חזרה לראשית ההקדמה לגיור החברתי , עלינו להבין מדוע בחרו מנסחי הגדת פסח לחייבנו בסיפור יציאת מצרים כנרטיב של טראומה לאומית ? בחרתי להציג את יציאת מצרים כסיפור הממחיש את סכנת ההתאהבות בתרבות עמק הנילוס . לפי זה , דווקא החשש מהתאהבות כזו היא שעמדה לנגד עיניהם של מנסחי הגדת פסח . אכן , מדובר בתמונה מורכבת . מחד גיסא אפשר לזקוף ( ואכן זקפתי ) את יצירת הגיור החברתי , הנאור והלא מיסיונרי , לזכותה של מצרים . אך מאידך גיסא דווקא הפיתוי ליצירת תלות ב " אמריקה " הקדומה של מצרים , הוא שהיה סכנה גדולה לבני ישראל , ואולי חמורה יותר מכליה פיזית . כך אפשר להבין דרשות מפורסמות כגון ו " חמושים עלו ממצרים " ( חמושים , לפי מפרשים שונים – רק חמישית ) במובן של סירוב לעזוב את מצרים , עד שהוצרך הקב " ה להוציאנו משם ב " יד החזקה ובזרוע נטויה " , מציאות המזכירה לנו שוב שקשה וחשוב יותר להוציא את הגלות מהיהודים , מאשר את היהודים מהגלות . כמובן שאפשר לפרש את סכנת ה " בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו " במובן פיזי בלבד . אך בחרנו להדגיש את סכנת הכליה הרוחנית עמה נאלצנו להתמודד פעמים רבות בתקופות הגלות השונות ...  To the book