הפיתוי הדיאלוגי כאמון "דמוקטטורי"

הממסד הרבני מעולם לא הציג את תהליכי הגיור כמעוגנים בבחירה חופשית דמוקרטית . למרות זאת , ניסוח ההבחנה בין תהליך הגיור והמיסיון במונחים רומנטיים מאפשר להתייחס גם לאפשרות הבחירה . לטענתי , אפשר לראות את הגיור כמודל לקדמה שאינה נובעת מכפייה אלא מ " התאהבות " , שהיא דיאלוגית מעצם הגדרתה . כפי שיוסבר להלן , כאן אני נזקק למודל ה " אימון " ( coaching ) אשר מיוסד על עקרון ההתאהבות של צעיר / ה באפשרות להפוך למדען , לקצין , לספורטאי או למוסיקאי , כאשר לצורך זה הוא חייב לעמוד במבחני כושר " כפויים מרצון " שהמאמן מטיל עליו . כך יוצא שהבחירה החופשית , ה " דמוקרטית " , בתהליך שנכנה " וירטואוזציה " , מחייבת את קבלת מרותו ה " דיקטטורית" של המאמן . המאמן אומר , כביכול , למתאמן : אם התאהבת בווירטואוז מסוים , אשר משמש לך דגם לחיקוי , עליך לקבל מרצונך החופשי את מרות המאמן שיפעילך באופן דיקטטורי . בהצגת הדיאלוג בין המתגייר המאוהב לבין המאמן המגייר כתהליך " דמוקטטורי " , אני שואף להוציא מהארון את הסתירה הפנימית המכשילה ( שבה דנתי לעיל ) החבויה במנטרת הדמוקרטיה . נכון , מושגים כמו " דמוקרטיה מתגוננת " מאפשרים ...  To the book