הספר הזה מבוסס על השנים שבהן אני נוסע במה שמכונה המזרח התיכון , בעולם המוסלמי שבין מרוקו לפקיסטן . ובישראל . בין 1997 ל 2003 עליתי וירדתי בוואדיות של סיני בשיחות ומעקב אחרי גידול האופיום והחשיש . השחתת הבדואים ושוויון הנפש של השלטון המצרי למה שאינו כסף שבא מתיירות או מסמים בחצי האי היו גלויים . ב 2003 כיסיתי את המלחמה בעירק וביליתי את אפריל ומאי במסע אינטנסיבי בין פרת לחידקל ולתוך המדבר העירקי . גם שם התפוררה הארץ אבל שם זה קרה כתוצאה מתהליך חיצוני ולא מריקבון פנימי . לאחר הרבה שנים תחת שלטונו של סדאם חוסיין , הייתה האנרכיה כמעט בלתי נשלטת . אז גם ראיתי את הולדת המדינה האיסלמית גם אם לא נקראה כך . היה קל לראות את הטעויות האמריקניות . כל אחד יכל לראות אותן . חוץ מהאמריקנים . בשנים שלאחר מכן נסעתי לאפגניסטן כדי לראות את חוסר ההצלחה שם שהתבטאה בשבירת מדינה רופפת לצד ריקבון פנימי ומלחמות של אדוני מלחמה . בצפון אפריקה בלטו צריחי המסגדים החדשים שסימנו את התפשטות הוואהביזם ואת החדרת מוסדות הדת כדי לערער יציבות רופפת במדינות מוחלשות וחסרות תקווה . מאלי הייתה מושחתת ותושביה חשבו רק איך להגר ל...
To the book