מתוך מכתבים

דומה שאנו סותרים את התמטיקה של פרנץ קפקא , הנידונה כאן , שנסבה על עניינים נכבדים כגון הטרנסצנדנציה והדרך לאלוהים , כשאנו באים לעסוק , שוב אצל קפקא , בעניין ההומור . ואף על פי כן אין ההומור פחות אופייני לקפקא מן הנושאים הדתיים . בכתביו על קפקא הטעים מקס ברוד את ההומור של קפקא . אלה שהכירו אישית את קפקא אי אפשר להם להתעלם מן צד הזה שבמהותו , ולא עוד אלא שאי אפשר שלא לראות בהומור בחינה יסודית במהותו . כשם שמבטו אמר חיוך , כך היו דבריו הומור . ההומור בקע מכל הערותיו ומשפטיו . גם מכתביו מלאים הומור , וכמעט כל מובאה ממכתביו מוכיחה זאת ומעידה על כך . אפילו במכתבים רציניים כל כך ולוהטים מתשוקה עזה כמכתבים אל מילנה , תוסס ההומור , גם אם הומור מר הוא , הגובל כאן לעתים קרובות באירוניה עצמית . גם במכתבים האלה למילנה ההומור הוא — על אף כל ההאשמות העצמיות — הנעימה היסודית העוברת בכול , ואף עומדת כתריס בין העינוי העצמי ובין הייאוש האמתי . בייחוד בא ההומור לידי ביטוי בתיאורים המקסימים של מאורעות קטנים , כגון בסיפור על הדרך לבית הספר בימי נעוריו . גם על עצמו הוא מדבר בעצב , אבל לא ברצינות גמורה , כשהוא...  To the book