חלק ב: התמה התאולוגית־מדינית של "רדיפה ואמנות הכתיבה"

הספר " רדיפה ואמנות הכתיבה " ( Persecution and the Art of Writing ( מורכב מכמה מאמרים אשר פורסמו במקומות שונים בשנים . 1948 - 1941 אף על פי שהוא עוסק בתופעה כללית , היחס בין הפילוסופיה למדיניות , רובו דן בפילוסופים יהודים ובפלסיפה . שלושה מחמשת הפרקים דנים ברמב " ם , ברבי יהודה הלוי ( ריה " ל ) ובשפינוזה . פרק ההקדמה והפרק התמטי הראשון , " רדיפה ואמנות הכתיבה " , דנים בפלסיפה בכלל ובאלפאראבי בפרט , וביחסם של אלה לאפלטון ולאריסטו . איני מתכוון לדון בקריאה הספציפית ששטראוס מציג לכל אחד מן הפילוסופים הללו , אלא לנתח את תפיסת הבעיה התאולוגית מדינית העומדת ביסוד הספר כולו . הדיון מלווה בהערות של שטראוס לגבי הנאורות המודרנית . יש דמיון בין ספר זה ובין הספר " פילוסופיה וחוק " ( , ( 1935 אך נוספו לו עיונים מפורטים בריה " ל ובשפינוזה ( אשר שטראוס רואה בו את אחרון הפילוסופים של ימי הביניים ) . הדיונים בספר מתקיימים באותה מסגרת כוללת של הבעיה התאולוגית מדינית , ומכאן — של הנאורות הימי ביניימית אל מול זו המודרנית . בפתיחה לספר מסביר שטראוס : המסות הללו נאספו בכרך אחד בעיקר משום שכולן דנות בבעיה אח...  To the book