פרק שלישי: בין פילוסופיה לחוק — המשפט בין הנאורות המודרנית לנאורות הימי ביניימית

המסביר את עדיפות הנביא על הפילוסוף . ראשית , עלי לציין שמן האופן שבו מתאר שטראוס את הנבואה על פי הרמב " ם כדיבור במשלים , ומהכללתה של תורת משה בנבואה , אפשר ללמוד שמשה השתמש ביכולת הדמיון להוראת התורה גופא . כלומר , גם אם בחוויית ההתנבאות עצמה לא נזקק משה לדמיון , הוא נזקק לו במתן התורה . שנית , לדברי הרמב " ם , משה עליון על הנביאים כולם , בין היתר , דווקא משום שלא היה לכוח המדמה חלק בתהליך התנבאותו — " לא היה לכוח המדמה בנבואתו מבוא " . מכאן , אומר שטראוס , היינו יכולים לחשוב שנבואת משה זהה לזו של הפילוסוף , ולא לזו של שאר הנביאים , שאצלם החוויה של המפגש עם הנשגב והמופשט מגייסת את הדמיון לשירותה בתהליך ההתנבאות עצמו . שטראוס מנסה להסביר זאת באמצעות המבנה של " משל המערה " האפלטוני : הפילוסופים נאבקים בדמיון כדי להגיע לעיון שכלי בלי ההפרעות של הכוח המדמה . הם מסוגלים להתקדם אינטלקטואלית מכיוון שהם נחשפים רק להשתקפויות של האור המאיר את האובייקטים הגשמיים בתוך " המערה " , בעולם שתחת " גלגל הירח " , ובודקים רק אותן . הנביאים , לעומת זאת , מתעלים ונחשפים ל " אור " שמעל ל " מערה " במישרין , ...  To the book